מבחן: האם התורה שבעל פה היא המצאה רבנית?

דעות אנושיות או דברי אלוה?

לעתים קרובות נאמר שהתורה שבעל פה - המסורת שעוברת מדור לדור - היא בסך הכל אוסף של דעות אנושיות. היא מושווה לקונגרס דמוקרטי או לשוק רעיונות שבו הקול החזק ביותר גובר. אבל האם זה באמת המצב?

אם התורה שבעל פה מוטלת בספק על היותה "אנושית", ניתן לומר את אותו הדבר על התורה שבכתב, שכן גם היא הועברה דרך משה, אדם שנולד לאב ואם. השאלה היא אם כן: מה ההבדל עושה הגילוי בהר סיני?

La revelación en el Monte Sinaí: un momento donde el cielo y la tierra se encontraron en palabras eternas.

סיני: יותר מסיפור

התורה מספרת שכל עם ישראל שמע את קולו של אלוהים ישירות במהלך שתי המצוות הראשונות. החוויה הייתה כה עמוקה עד שנשמותיהם עזבו את גופם, ומלאכים נאלצו להחזירן. אז הם התחננו,

La Torá Oral se transmitió de generación en generación, a través del estudio y el debate de los sabios de Israel.

תורה שבעל פה, מסורת חיה, לא המצאה

התורה שבעל פה מקורה לצד התורה שבכתב, ושימשה כהסברה ופרשנותה. מטרתה הייתה תמיד לעבור מאב לבן, ממורה לתלמיד. אך עם איום האימפריה הרומית והסיכון להישכח, קיבל רבי יהודה הנשיא את ההחלטה ההיסטורית לחברה בכתב, מה שהביא להיווצרות המשנה.

זה לא היה ויכוח פתוח שבו כל אחד יכול היה להציע את דעתו. רק חכמים שהיו מסורים לאמת האלוהית לחיים תרמו את זכרונם וחזונם. אפילו כאשר היו חילוקי דעות, כמו אלה המפורסמים בין בתי הספר בית שמאי ובית הלל, שתי העמדות הוכרו כ"דברי

Beit Shamai y Beit Hilel: dos visiones diferentes, reconocidas ambas como palabras del Dios viviente.

שני חזיונות, אמת אחת

כיצד יכולות דעות מנוגדות להיות אלוהיות באותה מידה? המיסטיקה היהודית מלמדת שנשמתו של כל חכם משקפת היבט של אלוהים:

• אלו שנטו לטובה ביטאו טוב אלוהי.

• אלה שהיו קפדניים יותר ביטאו חומרה אלוהית.

לפיכך, ימין ושמאל אינם סותרים זה את זה, אלא הם ביטויים משלימים של אותו מקור.

---

מה המשמעות של זה עבורנו כיום?

ההבנה שהתורה שבעל פה אינה המצאה אנושית, אלא מסורת בהשראת אלוהים, מזמינה אותנו להעריך את עומקה של כל הוראה. היא מזכירה לנו שלא לכל הדעות יש אותו משקל: אמת דורשת מסירות, ענווה והתמדה לאורך זמן.

דיון רבני אינו שוק של קולות, אלא מעבדה של נשמות המבקשות לשקף את הנצחי.